מתקופה זו זכור לי היטב אירוע העקיצה:
יום אחד יצאתי עם העדר למרעה וקרוב מאוד לקיבוץ עלו הטליות על קן דבּוּרים שהיה טמון באדמה. הדבורים הנרגזים התעופפו ואחד מהם עקץ אותי מאחורי האוזן. זו הייתה עקיצת הדבור הראשונה שקיבלתי והסתבר שהייתי רגיש לכך – תוך כמה דקות התחלתי להרגיש גירוד בכל גופי, משערות הראש ועד אצבעות הרגליים. נשכבתי על הארץ והתחלתי להתחכך, תוך כדי כך הלך והתכווץ הקנה והנשימה קשתה יותר ויותר. העדר כמובן נעלם ואני חשבתי שקיצי בא. אולם לאט לאט התחילה הנשימה לשוב אליי והתחלתי לזחול לכיוון המשק. מזחילה עברתי להליכה על ארבע ולבסוף למרפאה הגעתי כבר בהליכה. קראו להדסה שיצאה והביאה את העדר, ואני קיבלתי זריקה נגד אלרגיה ויצאתי מהעניין.
(מתוך "סיפורים לגוני", שכתב וסיפר דן רטנר לבנו)